בואו נתחיל מהאמת כואבת: אם דוחסים קמח ללביבות תפוחי אדמה, משהו בקסם הזה נשבר. אנחנו לוקחים את המאכל הכי קלאסי, הכי פשוט ועם זאת הכי גאוני, והופכים אותו לעוד “סתם מאפה”. אבל מה אם אני אגיד לכם שאפשר להכין לביבות תפוחי אדמה בלי טיפת קמח, מבלי להקריב דבר מטעמן הפריך והמשגע? וכן, גם הגלוטנים שבינינו מוזמנים להתמסר.
ההיפטרות מהקמח גורמת ללביבה לחזור לשורשים שלה – תרתי משמע. תפוח האדמה, אותו פקעת מסתורית ומופלאה, מתגלה פתאום במלוא הדרו. בלי חומרי עיבוי, בלי קראמיליזציה מעושה, רק תפוח אדמה טהור שמתפנק בטוב הכי פשוט שאפשר להציע לו.
בנוסף, הוצאה של קמח מהמשוואה הופכת את הלביבה לקלה יותר לעיכול. אה, ואין יותר קרב במטבח בין חברים שאוהבים גלוטן לאלו שמשוועים לעטוף את חייהם בנטול גלוטן. נכון שזה קהל שלקוח טרי מהסטריאוטיפים של החיים המודרניים, אבל היד על הלב – מי לא אוהב לשלב קולינריה שפויה עם טוויסט בריאותי?
1. סוחטים היטב את תפוחי האדמה המגוררים כדי להוציא מהם את הנוזלים המיותרים.
2. מערבבים את תפוחי האדמה יחד עם הביצה, המלח, הפלפל והבצל (אם בחרתם לשדרג).
3. מחממים שמן במחבת (לא לחפף כאן – “פריכות” זה שם המשחק).
4. יוצרים לביבות קטנות ומשטחים אותן בעדינות במחבת.
5. מטגנים עד הזהבה משני הצדדים.
והכי חשוב – אוכלים אותן חמות, כי אין שום דבר בעולם שיכול לתחרות בפריכות של לביבה שזה עתה יצאה מהמחבת.
הסוד להצלחה כאן הוא ב…תפוחי האדמה עצמם! לתפוח האדמה יש כמות מסוימת של עמילן טבעי, שמספיק כדי להחזיק את כל העסק יחד. אם אתם מזהים שהוא קצת עקשן ומתפרק, פשוט סחטו שוב היטב את התערובת לפני שאתם ממשיכים. וזכרו – תרגול עושה את המאכל הבלתי נשכח.
בסופו של יום, אין משהו משמח יותר ממאכל שיודע לתת לקהל רחב להתאהב בו מחדש. הלביבה בלי קמח היא לא גחמה של טרנד – היא הצצה לטכנולוגיית הבישול המודרנית במיטבה, שמצליחה להפוך מתכון מסורתי לאלגנטי וקליל במיוחד.
אז בפעם הבאה שאתם חושבים על ארוחה משפחתית, תזרקו את שקית הקמח בצד, תביאו כמה תפוחי אדמה ותנו לקסם לקרות. מי אמר שטוויסט פשוט לא יכול להשפיע לכל החיים?
